מסתתר כאן חתול. בעצם שניים.
לא כך זה התחיל. בעצם את השניים הסמויים הללו פגשנו באמצע הטיול. הנה, ככה זה התחיל באמת
ידידנו הקולני נובח בוקר טוב
צילום משותף בעמדה הרגילה. איש חשדן מסתכל עלינו, עומד בשער ממול.
קשה לצלם בלי שינעצו מבטים, יזעפו או יגרשו אותנו. לג'ינג'ים האלה, החתולים של בית הכנסת לא איכפת
קרוב לכניסה – ברבור שחור מתנקה, מתגאה
ומישהו נואם בפינת הפרלמנט. ממש לא היה לי נעים לצלם אותם מלפנים. אני תוהה מה מרגישים צלמים מקצועיים? האם הם פשוט מעיזים? לא מעטים כשראו אותי מצלמת הובכו, כעסו, אפילו גרשו.
מה היא מריחה?
ברור. לא רחוק יש מטעמים שהושארו. בכוונה?
ואז עברנו ליד נבחרת הטאי צ'י של הפארק והאישה בכחול
ואז ראינו, בקושי, חתול מסתתר. בעצם עוד אחד, בתמונה הראשונה רואים אותו.
והנה עוד שני חברים. זה של זה. לא שלנו.
מהומה. פאדיחה. זה קורה לנו תמיד. נונה נבהלת, רוצה לתקוף. תוקפים אותנו בחזרה. כרגע נפרדים במשיכה חזקה
כל הדרמה הזאת לא נוגעת להם
עברנו גם יד התרנגולים שבכניסתנו לא ראינו
ולסיום, אנחנו בדרך הנכונה. אחריה. היא חוזרת מבית הכנסת, אנחנו מהפארק
